עלון משמעות · גליון 53 · ה' סיוון · תשפ"ו
השבוע, כאשר נקרא את פרשת נשא, נראה כמה פסוקים מאוד חשובים, שכנראה יהיו מוכרים לרבים מאיתנו. בפרשת נשא מופיעים פסוקי ברכת כהנים, ובמאמר השבוע נעמיק ונגלה מעט מה עומד מאחורי מילות הברכה. מתוך עיון בשלשת פסוקי הברכה, נגלה שלוש צורות של יחס בין עם ישראל לבין הבורא – יחסים מרתקים של בת, של אחות ושל אמא.
מוסבר בחסידות, שישנם שלשה מצבים ביחסים של בני ישראל עם הבורא. ישנו יחס של בת – המסתכלת כלפי מעלה בתחינה אל הבורא ומבקשת ממנו את צרכיה. היא רואה את הבורא כאָב, המסוגל לתת לה את מה שהיא צריכה.
זוהי צורת היחס הראשונה שלנו אל הבורא. אנחנו, כבת מבקשת, פונים אל הבורא ומבקשים ממנו את צרכינו. כמו בתפילות שאנו מתפללים בכל יום, אנו פונים אל הבורא כמלכנו ואבינו. הוא מי שנותן לנו את חיותנו.
למעלה מזה, יש את דרגת האחות – כמו אחות שפונה אל אחיה בגובה העיניים, כשווה לו, וכך הם מדברים ומתייעצים. האחות לא פונה אל אחיה בהרגשה שהיא מגיעה מלמטה, אלא ההרגשה היא שאנחנו באותה מדרגה.
ישנו גם יחס כזה בין היהודי לבין הבורא. הנשמות שלנו, איתן הבורא דן כשהוא רצה לברוא את העולם, ניגשות לבורא בצורה כזו. לא בגאווה, אלא כשיחה פשוטה ונעימה בין אחים. האהבה טבעית ופשוטה, הקשר ישיר. הפנים של שנינו באותו גובה.
למעלה מזה יש את היחס של אמא. אמא נותנת לבנה את רצונו, מייעצת לו, והבן מקבל את דבריה. היחס הוא מבט מלמעלה למטה.
גם בין היהודי לבורא יש יחס כזה. יש לשים לב, זה עמוק. פה, בצורה שונה בתכלית מהבת שהייתה בהתחלה, התהפכו היוצרות. היהודי הוא ה'אמא' והבורא כביכול הוא מי שנמצא במקום המקבל. היחס בין היהודי לבין הבורא הוא כזה שהיהודי הוא המוביל, המאיר את הדרך. במצב כזה, הבורא מקבל את דעתו ורצונו של היהודי וממלא אותם.
כיצד יתכן יחס כזה אל הבורא? בהמשך המאמר נעיין בזה יותר.
"יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם". זוהי הברכה שהכוהנים מברכים אותנו כל יום בתפילה, וכאן ניקח רגע לחשוב על הפסוקים. אם נתבונן, אפשר ממש לראות בשלשת הפסוקים את שלשת מצבי היחס שהזכרנו.
נתחיל מהפסוק הראשון, "יברכך ה' וישמרך". מהי ברכה? ברכה היא בעצם משיכה של טוב מלמעלה למטה. כאשר אני מברך מישהו אחר, אני מושך עבורו את הטוב מלמעלה. המילה 'ברכה' גם קשורה למילה 'בֶּרֶך'. כמו אדם שמתכופף וכורע ברך כדי לעזור למישהו. להוריד את הטוב עד למקום הכי נמוך – זוהי בדיוק פעולתה של הברכה.
הפסוק הראשון הפותח בברכת ה', "יברכך ה'" – מלמד על הגישה הראשונה, היחס הבסיסי אל הבורא. הבורא מברך אותנו, שומר אותנו ודואג לנו. זהו מבט אל הבורא כבת.
הפסוק השני כבר מדבר על גישה אחרת, הוא מדבר על יחס של אחים. "יאר ה' פניו אליך ויחונך". כמו שאחים רואים את אחד השני פנים מול פנים, בגובה שווה, כך אנו והבורא. ה' מאיר לנו פנים ומשוחח איתנו, כשווים.
כאן רואים את היחס העליון יותר אל הבורא. אחרי מדרגת ה'בת', המביטה אל אביה מלמטה, פונה אליו בתפילה – אנחנו עוברים ליחס קרוב הרבה יותר. צורה בה אפשר לנהל דו שיח. זוהי הברכה השנייה בברכת כהנים.
הברכה השלישית היא כבר משהו נשגב הרבה יותר. בברכה השלישית אנחנו זוכים להיות המובילים קדימה, הקובעים את המציאות. ניתנת לנו היכולת לתקן את המציאות, ומה שנחליט – הבורא יעשה. זה מתבטא במילות הפסוק השלישי: "ישא ה' פניו אליך" – הבורא כאילו מרים את פניו כלפי מעלה אל היהודי, בשאלה. זה נשמע משונה במחשבה ראשונה, אבל יחס מיוחד זה יוסבר יותר בהמשך.
בתור יהודי, ישנם כמה אפשרויות כיצד לגשת אל העבודה בחיי היום יום. למשל: אני עובד, לומד או עושה כל דבר אחר. אני מאמין שהבורא אחראי על מה שיקרה, אבל אני בעיקר מרגיש שאני עושה. כשאני עובד, אני מתפלל אל הבורא שיעזור לי להתקדם. וכך בכל דבר שאני עושה – אני מרגיש זקוק לעזרת הבורא, שבלעדיו לא אוכל באמת להצליח. אבל התחושה היא שאני עושה – והבורא עוזר מלמעלה.
זוהי הגישה הראשונה, הגישה של ה'בת'. הבת נמצאת למטה, ובכל דבר שהיא עושה היא פונה למעלה אל אביה בבקשה. חשוב שיהיה את הקשר הזה, וזה הקשר שאנו יוצרים בעת התפילה. לשים לב שאנחנו לא פה לבד, ואנחנו לא יכולים לבד. הבורא באמת עוזר לנו, ויעזור לנו.
מעבר לזה, יש אדם המתנהל בביטחון גמור בה'. ברור לו לגמרי שכל דבר שהוא עושה – לא יכול להתקיים בלי שהבורא יהיה שותף איתו בעשייה. ההרגשה היא שאני עושה בפועל, אבל אני מצליח רק בזכות זה שהבורא שותף בעשייה. בשונה מהציור הקודם, אני לא מרגיש שאני עושה והבורא עוזר מלמעלה, אלא שהבורא הוא ממש חלק מהעבודה.
זוהי מדרגה עליונה יותר, מדרגת האחות. שוב, כמו שנאמר, האחות והאח מרגישים שהם עובדים ביחד, ללא הפער שיש בין אב לבתו. את כוח זה אנחנו מקבלים מהברכה השנייה בברכת כהנים.
אמנם, ישנה דרך שלישית: האדם פועל בעולם, אבל לא מרגיש בכלל שהוא עושה משהו. ברור לו לגמרי שהוא לא עושה כלום, וכל מה שנעשה – הבורא עשה. הוא עצמו בכלל מחוץ לסיפור. גם אם הוא עשה דברים רבים בחייו, הוא כלל לא מרגיש שהוא הוא זה שעשה אותם. ברור לו לחלוטין שהבורא הוא שעשה ופעל, והכל רק עבר דרכו.
זוהי הדרך השלישית, הגבוהה מכולן. בגישה זו, העושה מוביל את הבורא קדימה, ובעצם הוא הקובע . עצם ההרגשה שהוא בטל לחלוטין כלפי הבורא, ואין לו כלום משל עצמו – היא השמה אותו במקום הגבוה ביותר, והוא מתייחס לבורא בתור אמא, המוליכה את בנה.
אבל משהו לא לגמרי מובן. במחשבה ראשונה, הייתי חושב שדווקא מי שהקבלנו ל'בת', מי שמרגיש שהוא עושה, מרגיש שהוא פועל בעולם, הוא יהיה האמא – הצועדת קדימה ומראה את הדרך; לעומת זאת, הגישה האחרונה, נטולת כל מודעות עצמית – היא זו שתהיה הבת, הפונה אל אביה ומרגישה חסרה!
האמת, שפה נמצאת הנקודה: כשעובדים עם אלוקים בלתי מוגבל, צריך לצאת מעט מהתפיסות שלנו. כאשר אנחנו רוצים לגלות את הבורא בעולם, אנו צריכים לצאת מעצמנו. צריך לחשוב שניה במבט אלוקי.
כאשר אדם מחליט ללכת על רצון מסוים, ומרגיש שהוא זה שעושה אותו – הוא מגביל את הבורא לרצונות שלו. הוא לוקח את הבורא ומקטין אותו, כך שיכנס במעשים שלו. זה לא רע, זה אפילו טוב והבורא רוצה את זה, אבל זו עדיין הקטנה. כאשר אנחנו עובדים לפרנסתנו ומרגישים שאנו אלו שעושים – אנחנו כאילו מכניסים את כוחו של הבורא לתוך הרצונות והמעשים שלנו. במקרה הזה, אנחנו באמת חסרים ומוגבלים, כבת הפונה אל אביה, ומבקשת שירצה גם הוא במעשיה ויעזור לה.
אבל, האמא היא משהו אחר. פה, היא לא מרגישה שהיא עושה שום דבר. דווקא לכן, משום שהיא פועלת ללא אגו – היא לא מגבילה את הבורא. היא לא מכניסה את הבורא למעשים שלה, כי מבחינתה היא לא עושה כלום. הוא מחליט מה ואיך יהיה. על ידי גישה זו, ניתן לה ה'מנדט' לנהל את העניינים ולהוביל. מכיוון שאין לה שום דבר מעצמה, היא יכולה להחליט ולנהל את הכל.
למה זה כך? כאשר אדם לא מרגיש בכלל 'מעשים' גשמיים, אלא ברור לו שאת הכל הבורא עושה – הוא מסוגל להכול. כבר מראש הוא לא ניגש לעבודה בצורה המוגבלת שלו. אדם המרגיש שהוא עושה, לא יצליח לעשות פעולות גדולות באמת, הן למעלה מיכולתו. אבל כאשר אדם כלל לא מרגיש שהוא עושה, מלכתחילה הוא לא מקטין את חלומותיו. אילו הוא היה עושה, הוא היה מוגבל. אבל משום שלא הוא עושה, אלא הבורא המשוחרר מכל גבול, יש לו את היכולת לעשות הכל.
את כוח נפלא זה אנחנו מקבלים מהברכה השלישית. אם נסגל לעצמנו מבט כזה, באמת נהיה מסוגלים להכול. הבורא הוא לא מוגבל, והוא הכי מתגלה אצל מי שלא מגביל אותו. אדם החי בצורה כזו, יכול להוביל את הבורא קדימה, ולגלות אותו בעולם. כל מה שהוא יעשה, ישקף את הבורא בטבעיות.