עלון משמעות · גליון 51 · כ"א אייר · תשפ"ו
השבוע, כאשר נקרא את פרשת בְּחֻקֹתַי, כנראה שהפרשה לא “תחליק” לנו—ויהיו לנו הרבה שאלות. פרשת השבוע כוללת ברכות מעודדות ומדהימות מחד, וקללות לא נעימות מאידך. כמובן, לכל דבר בתורה יש פנימיות שרוצה להתגלות, ובמאמר השבוע ננסה לשים לב אל מעט מהתוכן הפנימי שיש בפרשה.
לפני שנתחיל, נסביר מעט על הפרשות המיוחדות שנקרא השבוע. השבוע נקרא שתי פרשיות, פרשת בהר ופרשת בְּחֻקֹתַי. פרשת בחוקותי מתחילה בהבטחת ברכות גדולות לעם ישראל במקרה שיתנהלו לפי רצון הבורא, וממשיכה בהצגת התוצאות אם לא נקיים את התורה.
מוסבר בחסידות, שבכל קללה הכתובה בתורה יש פנימיות טובה, כזו טובה שמסוגלת להיכתב רק בתור דבר שלא נראה טוב כלפי חוץ. כמו שכשנותנים למישהו מתנה יקרה עוטפים אותה היטב, וככל שהמתנה יקרה יותר, עוטפים ומחביאים אותה יותר טוב כדי שתישמר – כן הוא גם במתנות הניתנות לנו מלמעלה. מתנה גדולה יכולה להינתן רק בצורת דבר לא טוב.
כמו שכל דבר בתורה הוא טוב, כך גם כל דבר בעולם. אין דבר בעולם שקורה מעצמו. הכול נעשה על ידי הבורא הטוב. כיוון שכל דבר שקורה בעולם לא קורה סתם, אלא מתרחש רק בגלל שכך הבורא החליט – הרע אינו באמת רע. “רע” פירושו דבר שלא היה אמור לקרות, ואם הכול מתוכנן, ומתוכנן לטובה על ידי הבורא הטוב – אין רע.
יחד עם זאת, תפקידנו כיהודים הוא לגלות איך כל מה שנראה רע הוא באמת טוב. הכוח המסוגל להפוך את הרע לטוב הוא הנשמה שנמצאת בנו, בכל יהודי, ואנו צריכים להשתמש בנשמה ולגלות אותה כדי להפוך את העולם למקום טוב. היהודי, כשליח של הבורא, צריך לעדן את המציאות ולגלות איך הכול הוא טוב אמיתי. כשמגלים איך הכול טוב באמת, מגלים את הבורא בתוך העולם. העולם כולו משקף את הבורא. נרחיב יותר בהמשך.
בתחילת פרשת בְּחֻקֹתַי מובא פסוק: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם". בפסוק אנו קוראים על שלום ייחודי, שלום מושלם, הבטחה שבאמת לא נחווה שום חיכוך מפריע עם שום דבר במציאות.
כפי שהוזכר, רצונה של הנשמה הוא לגלות איך הכל הוא טוב ושלם. מפני שכל רצונה הוא לגלות את הבורא, תפקידה - ובעצם תפקידו של היהודי – הוא לגלות את הבורא בעולם, גילוי שמתרחש על ידי השכנת שלום אמיתי. כאשר המציאות נמצאת בהרמוניה מושלמת, ההרמוניה כאילו קוראת לבורא לבוא. אבל איך משכינים שלום?
על מנת להבין מהי הדרך האמיתית להגיע לשלום, נצטרך לחקור מעט יותר על הנשמה. לפני שנצלול עמוק אל עולם הנשמות, רק נאמר: הנשמה בנויה מחמישה חלקים, שמייצגים בעצם חמישה עולמות וחמש קומות במודעות – נקודות מבט על המציאות. הדרך אל השלום עולה בסולם העולמות, עד החלק העליון ביותר בנשמה.
מוכנים? נצלול אל המים העמוקים: בנשמה שנמצאת בתוך כל יהודי, ישנם חמישה חלקים. החלקים מכונים נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. כל חלק בעצם מייצג מודעות שונה, גישה ייחודית אל המציאות. בעוד במבט של ה'נפש' המציאות נראית בצורה אחת, במבט של ה'חיה' המציאות נראית אחרת לגמרי.
נתחיל מלמטה: הנפש, היא החלק הנמוך ביותר בנשמה. כפי שהוסבר, כל המדרגות בנשמה מייצגות חוויות שונות של המציאות. הנפש חווה את המציאות בצורה הכי קרובה לחוויית המציאות הפשוטה שלנו. יחד עם זאת שהיא נשמה קדושה ועליונה, קל לתקשר איתה. היא חווה את המציאות בצורה דומה לחוויית המציאות הפשוטה שלנו.
התפקיד של הנפש בתהליך הבאת השלום הוא התפקיד הבסיסי והחשוב ביותר: הנפש שמה לב לכך שהעולם אינו מושלם. היא שמה לב לכך שיש רע שדורש תיקון. היא עוד לא נכנסת לפרטים העמוקים או בוחנת את הרע שיש אצלי בנפש; היא שמה לב שיש רע במציאות באופן כללי. אחרי שאנחנו יודעים שיש מה לתקן ולא הכול מושלם, אפשר להתקדם.
תפקידה של הרוח הוא יותר פנימי. הרוח מבטאת את המידות וההתנהגות של האדם עצמו. משום כך, הרוח שמה לב, בוחנת ומעיינת, ומכירה ברע שקיים אצלי בנפש. לא רק בחוץ יש רע; הרע קיים גם בפנים. יש לי מידות רעות שדורשות תיקון, אני לא מושלם. מכאן אנו ממשיכים לעלות.
הנשמה, המדרגה השלישית, מעמיקה יותר. הנשמה, המבטאת את המחשבה שבנפש האדם, היא מבחינה בכך שמעבר לחוסר שיש במציאות, ומעבר להתנהגות האישית שלי שדורשת תיקון – גם דרך ההסתכלות שלי על המציאות לא מושלמת. אפילו דרך החשיבה שבה אני ניגש לחיים צריכה שיפור.
לכל נשמה שנמצאת בתוך גוף יש גם שורש בעולמות העליונים. הנשמה לא מתנתקת מלמעלה כשהיא יורדת לעולם. בשני החלקים הנמוכים של הנשמה, הנפש והרוח, הקשר אל השורש לא מורגש. אך אצל הנשמה, שהיא הדרגה הגבוהה ביותר שעדיין נמצאת בתוך הגוף של האדם, השורש מורגש. היא יכולה “לקבל נתונים” מהשורש, מחלקי הנשמה שנמצאים למעלה.
משום כך, הנשמה מצליחה לשים לב לעומק שבלתי אפשרי לשים לב אליו פה למטה. היא שמה לב שהראייה שלי לא מושלמת באופן כללי, ומנגד – מקבלת איזו השראה מלמעלה שבאמת הכול לא כל כך רע. עולה מחשבה מעומעמת, לא ברורה דיה, שמא לא הכול כזה רע. כבר מתחיל להיפתח פתח לשלום.
שתי המדרגות הבאות, החיה והיחידה, כבר ממש מציירות את הציור של השלום. שלא כמו חלקי הנשמה שבתוך גופי, הן אינן שבויות פה למטה, ויש להן את היכולת לראות את התמונה המלאה, את איך שהכול טוב.
החיה, היא הקרובה אל האדם, מרחפת מעליו מלמעלה. היא קשורה לאדם, אך מפני שהיא מעליו היא יכולה גם לראות איך הפנימיות שלו באמת טובה. היא מצליחה לראות את האור שבתוך החושך של האישיות שלנו. החיה לא נמצאת בתוכנו ממש, אלא כמו מרחפת מעלינו, ואנחנו מקבלים הבזקים מהמודעות שלה.
כפי שאמרנו, ברגע שהמודעות לא שבויה תחת המציאות, היא חופשיה הרבה יותר. היא ניגשת אל המציאות בראש נקי ובהיר יותר, ויכולה גם לראות מבעד לחושך. אפשר לתאר את מבטה בתור מבט בוגר יותר על האדם, כזה המגלה את האור שיש בו. ממנו גם האדם יכול לשאוב את הכוח להשתנות. ברגע שהאדם מרגיש – גם אם ללא מילים – שיש בו פוטנציאל, המהפך הוא אפשרי.
עם זאת, החיה יכולה לעזור לתקן את האדם בלבד. המציאות הכללית עדין קשוחה מידי בשבילה. היא מרחפת מעל האדם, אך לא משוחררת לגמרי מהמציאות. לעומת זאת, היחידה היא הממד שבאמת מסוגל לראות את הכל בטוב.
היחידה, בהיותה נטולת כל שיעבוד אל המציאות, מביטה על המציאות כולה ורואה בה את הטוב. דרכה, האדם יכול לשאוב יכולת לשנות באמת את כל המציאות. כאשר באמת רואים את המציאות כמקום טוב, טוב אמיתי, זוהי באמת חוויית שלום נצחי.
על מנת לתקן את החלק הנמוך ביותר – יש לעלות אל החלק הגבוה ביותר, שם נצליח לקבל תמונה בהירה ואמיתית על המציאות. דווקא דרך השלב החמישי, אפשר באמת לעשות שלום, "ונתתי שלום בארץ". שלום אמיתי נעשה רק בגישה עליונה, לא משועבדת. המבט הרואה את הטוב בכל דבר.
זהו היסוד בהבאת השלום המדובר בפסוק. עלינו להתחבר לנשמה שלנו, לנסות לשים לב אליה, וכך באמת לרכוש מבט בוגר על המציאות. האמת, זהו לא מבט בוגר בלבד, אלא מבט אלוקי. מבט שלא משועבד למציאות.
כשניגש לתקן ולעשות שלום, ננסה לרכוש לעצמנו גישה של ראיית טוב, גם כשקשה. יש לנו את הכוח לזה, כי הנשמה שלנו היא באמת חלק מאיתנו. אפשר להשתמש בה כדי לגלות את האור שבתוך העולם. ויש לזכור: דווקא העליון ביותר, יכול לתקן את התחתון ביותר. דווקא מנקודת מבט עליונה אפשר להביא את התחתון למהפך.